הסיפור של "פיזיקטבע"

איך נולד הרעיון של ללמוד פיזיקה מהטבע?! מה? טבע זה ביולוגיה… גג כימיה! איזו פיזיקה אפשר ללמוד בטבע? סיור בפיזיקה זה למוזיאון המדע, לאוניברסיטה או לתעשייה ,ואפילו ללונה פארק, אבל לא לטבע… אבל ברור שאפשר. הרי "פיזיס" זה טבע ביוונית וברור שיש פיזיקה בכל מקום…

 אז איך נולד הרעיון הזה, ללמוד פיזיקה בטבע ומהטבע?

כנראה שכמו כל סיפור הסיפור של פיזיקטבע הוא שרשרת של מקריות שיושבת על בסיס של תשוקות: אהבה לחכמה, אהבה לאוויר ושמש וטבע, אהבה לבני אדם, אהבה לעצמי ולמשפחה שלי, אהבה להסביר וללמד, אהבה לשקוע ולטבוע בחקירה בטבע.

 אז הנה הסיפור:

מאיגרה רמה לבירא עמיקתא (מירושלים לים המלח)

הרבה מהסיפור מתחיל בפאב שכונתי בנחלאות בירושלים בשנים 2011-2014 בערך. לפאב קראו "הסלואו משה" שם עבדתי בזמן שהייתי תחת עינויי האוניברסיטה העברית בלימודי תואר ראשון בפיזיקה ומחשבת ישראל. אני במשמרת השבועית שלי יום חמישי 23:00 עד השעות הקטנות של הלילה. 

לפאב היו מגיעים חבורה של זכרים עם קוקו מאוד חביבים ומעניינים. לאחד מהם קוראים אלדד שהוא מאוד ירושלמי (למרות שהוא בא מקרית שמונה) ומאוד המנהל של שמורת הטבע עינות צוקים. הוא היה מגייס את הברמנים לעבוד בשמורה בחגים. וככה הגעתי לשמורה. 

במשמרת הראשונה בשמורה ניקיתי 5 שעות שירותים לפסח. היה מאוד מאוד חם, השתמשנו ביותר מדי חומרי ניקוי וזה היה די פשוט סיוט. לא ברור איך המשכתי מזה הלאה להמשיך לעבוד שם. באופן כללי לעבוד שם בחגים זו חוויה. את מגיעה לעבוד בשמורת טבע מדהימה ופסטורלית אבל מתעסקת רק באנשים ובזבל שלהם. חשבתי לעצמי שיותר משתלם לי מכל הבחינות לנקות שרותים בקניון בירושלים. זה יותר קרוב, זה עם מזגן וזה גם כנראה יותר כסף 😂

העבודה שלי בשמורה: מניקיון בריכות ועד ליווי חוקרים 

אבל משהו משך אותי לשם כנראה. אהבתי את אלדד ואת האנשים. ואהבתי את האפשרות שישלמו לי שכר כדי להיות בחוץ בטבע, גם אם זה לא תמיד. זה היה נראה לי כמו קסם. הייתי גוזמת, שזה יכול להיות ממש חם ונמלים נושכות או לפעמים לגזום בתוך אגם. הייתי מנקה את הבריכות עם סילון מים שזו עבודה מדיטטיבית בטירוף. יום שלם לעמוד בשמש ולנקות את הרצפה של הבריכה. אהבתי את זה. סיבובי ניקיון זבל זה תכלס טיול בשמורה. סיבוב פתיחה היה אהוב עליי במיוחד. אולי אתקל באיזו חיה?

והיו דברים אפילו יותר מעניינים, חוקרים וסוקרים מכל התחומים היו מגיעים לשמורה. וגם לפעמים מחקרים של השמורה עצמה. להצטרף אליהם ללוות אותם בעבודה שלהם או לעזור להם, זה היה הגשמת חלום מבחינתי. אתה בטיול פרטי עם חוקר מסתובב במקומות שאף אחד לא מגיע אליהם, לפעמים בחום של 45 מעלות. לחפש עם הצפר הטוב בעולם נביחות כלב בשמורה בלילה כדי למצוא את התחמס המצרי (הציוץ שלו נשמע כמו נביחה). 

היינו יוצאים להשתלמויות מעניינות, הדרכות, מחנות אקולוגיים. מחנה אקולוגי זה מדהים: אתם הולכים לכמה ימים עם חבורת חוקרים וכולכם מחפשים דברים (זוחלים, ציפורים, יונקים, פרוקי רגליים, צמחיה וכו') באיזה ואדי במדבר. 

ככה יצא שישנתי עם חוקרים מעניינים במערה למשל. הבית שלי היה 10 דק' משם וכל מי שגר קרוב הלך לישון בבית שלו אבל אני רציתי לישון שם במערה, כי זו הייתה הזדמנות במחינתי לחוויה מעניינת ולהכיר אנשים מעניינים. מבחינתי העבודה בשמורה הייתה גן עדן לא נורמלי ועד היום אני מגיעה לפעמים למשימה מעניינת, או ללכת לספור יעלים וכו'. 

נכנסתי לעסקי הנמלים והעטלפים בשמורה. בעניין הנמלים יש בשמורה המון מינים ויש מין אחד מאוד מעניין ומיוחד (אורגת האשלים) ויש גם מין אנדמי ומינים פולשים. בשמורה היה סקר נמלים אורגות קבוע תקופתי בשנה ואני התחלתי להשתתף בו. אחר כך העמקנו יותר את הסקר ובנינו לו תפריט ייעודי ביישומון של הפקחים. לעטלפים היינו מציבים גלאי עטלפים ואחר כך הייתי מנתחת את הנתונים במשרד. כיף לא נורמלי. העמקתי בעטלפים המון והבאתי גם נתונים לתלמידה שלי שעשתה מחקר ממש חביב שעזר לי לבנות פרופ' לעטלפים מתל אביב שעזר לי בחביבותו. 

לעבוד בשמורה כעוזרת מחקר

אחר כך חיפשו מהמעבדה האנטמולוגית לאקולוגיה יישומית באוניברסיטת תל אביב סוקר/ת שטח לסקרי נמלים ופרוקי רגליים באזור ים המלח. אלדד המליץ לו עליי וכך התחלתי לעבוד בתור עוזרת מחקר במעבדה באוניברסיטת תל אביב. 

ואז המצב שלי בכלל השתדרג. הייתי מגיעה לשמורה אבל לא הייתי עובדת השמורה אז לא הייתי בלו"ז של כולם ובתפקידים. אז לא הייתי צריכה לנקות שרותים ולקבל קהל מצד אחד אבל כן לראות את החברים שלי ולהיות בשמורה ולחקור אותה. זה היה מטורף. להיכנס בזריחה לשמורה ולאסוף מלכודות סביב כל אגם בחבויה. אין לי מילים להסביר איזה אושר זה. 

סקרי נמלים זה היה תענוג. פשוט ללכת ולהסתכל על הרצפה, על הצמחיה ולחפש נמלים. כל הזמן להיתקל בדברים כל כך מעניינים. זה פלואו וזרימה מדהימים. התאחדתי עם הטבע. הייתי הולכת לאט ובשקט כשחיפשתי נמלים והתבוננתי בהם. אתה מתמזג עם הטבע ורואה מלא דברים מטורפים. לפעמים הייתי באה בערב ובלילה ופתאום יש עולם חדש לגמרי, שאף אחד לא מכיר. עד היום מרגש אותי לבוא לליל העטלף בשמורה (כל שנה באוגוסט), להגיע בחושך ולחפש עטלפים. 

התחלתי ממש להתעניין ולהתעמק בנמלים של ים המלח. כשלמדתי בתכנית רוטשליד ויצמן למורים מצטיינים במכון ויצמן, היה צריך לעשות פרויקט באחת המעבדות. אני ביקשתי לעשות פרויקט לא מהרשימה והגעתי למעבדה על עופר פיינרמן שמחלקת פיזיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן. שם חקרתי פיזיקה של נמלים וכתבתי יחידת לימוד קטנה בנושא. 

מסיור ראשון לתלמידים שלי ל"פיזיקטבע"

כל שנה הייתי מביאה את התלמידים שלי מבית הספר ליום גיבוש בשמורה. זה היה חלק מאוד גדול ממני. ובכלל אהבתי מאוד לערבב את העולמות. למשל, הייתי נותנת לתלמידים שלי לנתח קובץ גליון אלקטרוני של נתועת יעלים או עורבים ממושדרים וככה הם היו לומדים קינמטיקה.

יום אחד המורה לביולוגיה ביקשה שקח את התלמידים של לסיור אקולוגי בשמורה החבויה. בשמורה החבויה חייב מדריך ואי אפשר להיכנס בלי. הסכמתי בשמחה ורציתי לצרף  גם את תלמידי הפיזיקה. התחלתי להכין להן את הסיור והודהמתי. הודהמתי כמה פיזיקה יפיפיה ומרתקת יש בטבע ובים המלח ובשמורה. כמה הפיזיקה רלוונטית לתלמידים שלי. 

ההארה האמיתית הגיעה כשראיתי את התלמידים מודדים כמה מים זורמים בנחל (כדי להבין את מאזן המים של ים המלח), ממש כפי שעושים בשירות ההידרולוגי. לראות אותם משתמשים בנוסחה הבסיסית ביותר שלמדו בשיעורי פיזיקה (מהירות = דרך חלקי זמן) כדי לחשב את ספיקת המים, ולהיות מופתעים בעצמם מזה שהם הבינו, מדדו, חישבו והגיעו לתשובה הגיונית – זה היה רגע מדהים.

בנוסף, כשהם חשו בעצמם את השינוי בלחץ האטמוספרי במהלך הנסיעה באוטובוס לים המלח, בעזרת ברומטרים שהם הכינו לגמרי לבד, זה פשוט גרם לי להבין: יש לנו פה טבע ייחודי ישראלי שחושף ומלמד פיזיקה בצורה הכי מעניינת ושימושית שיש.

ופה עלה הרעיון, לפתוח עסק לסיורים כאלה בטבע. היה לי כבר עוסק (עסקי נמלים 🐜), שלחתי פלאייר PDF בקבוצה של מורי הפיזיקה והוצאתי סיור ראשון בסוף 2022. 

הטבע הוא גם מוזיאון מדע, עם מיצגים שמתכללים מילוני שנים. גם מעבדה מטורפת שבה חוקרים מלא דברים וגם לונה פארק. הרי זה כיף לטייל, לשכשך במים. כל הדברים האלה במכה עם עוד ערכים של טבע, מדע בשירות שמירת טבע ועוד. 

למה ייסדתי את פיזיקטבע

כמובן שיוזמה של "פיזיקטבע" היא הרבה יותר מצירוף מקרים וסיפורים. זה קשור כנראה להרבה מאוד דברים, כמו הרצון החזק שלי להבין דברים כמו שצריך, האהבה שלי לטבע ולשמורה. 

אני אוהבת גם ללמד, להסביר בצורה טובה, לעורר השראה. 

לא כל כך אהבתי להיות שכירה ורציתי להיות עצמאית. רציתי להחליט איך ועם מי אני עובדת, מתי אני עובדת ועל מה. רציתי זמן עם המשפחה. 

אם מצבנו טוב, אנחנו מובילים לעצמנו את החיים כאילו במקרה לנקודות שאנחנו רוצים להגיע אליהם. לעשות את מה שאתה אוהב פשוט, ולהשקיע בזה כמה שבא לך באמת (שזה הרבה). אם אתה עושה את זה ומתעסק במה שאתה אוהב תמיד ייפתחו כל מיני הזדמנויות טובות. ואז צריך רק לזהות אותן ולהעיז. בהקשר הזה אני מאוד אוהבת את המונח "סרנדיפיטי" (מציאה של דבר טוב או בעל ערך במקרה, בזמן שחיפשתם משהו אחר לגמרי. אין מדובר רק במזל עיוור, אלא בשילוב של סקרנות וערנות שמאפשרים לשים לב להזדמנויות בלתי צפויות בדרך). זה משהו שאומר שאם תהיה פתוח ותעשה את מה שאתה אוהב זה פשוט יגיע. 

אני אהבתי לחקור את הטבע ועשיתי את זה בשמורה. יש אנשים שמעדיפים לעשות כלום בעבודה כי משלמים להם באותה מידה. אני אהבתי לחקור את הפיזיקה ואת ההוראה ועשיתי את זה בכיתה ובמעבדה ולמעשה בכל מקום. 

היום אני רוצה להעניק למודרכים את החוויה שאני כל כך אהבתי לחוות. לקרוא את הטבע, להתבונן עליו בפליאה, להגיד "וואו!", איך זה עובד? לחקור עליו באמצעות המדע. חשוב לי שתהיה להם חוויה טובה בטבע ויראו כמה יש בכל מקום ממה להתפלא ומה ללמוד. אני רוצה להראות להם שהפיזיקה שהם לומדים בבית ספר היא חשובה מאוד גם לשמירת טבע, להבנה של הטבע וההבנה איך לשמור עליו. חשוב לי גם שיהיה להם נעים ונוח בטבע ושאפילו יחוו כמה רגעים כאלו של נוכחות כזו אמיתי של עין חקרנית וסקרנית, בטבע. זה מה שאני כל כך אוהבת לעשות ועם כמה שאני אוהבת להיות מיוחדת, אני בטוחה שלא רק אני נהנית מזה כל כך. 

בניית השורשים של פיזיקטבע

התחלתי ב"פיזיקטבע" פעילות אחת, באתר אחד: עינות צוקים, שמורה הבית. קודם היה לי חשוב לפתח את הפעילויות ולתקף אותם על ידי אנשי מדע וחינוך. היו לי המון שאלות מדעיות והמון צורך בעצות. מדענים הם אנשים מאוד נחמדים שממש אוהבים לעזור, ובמיוחד למורה שרוצה להכניס את הטבע לשיעורי הפיזיקה. לקחתי גם קורס "פרוייקט אישי" בשנת שבתון עם פרופ' בהוראת פיזיקה. הפרופ' נתן לי את התיקוף שהייתי צריכה. 

ומאז עד היום זה מירוץ של פיתוח שלא נגמר. להצליח לקבל יותר תלמידים ולנהל את זה בצורה חלקה. להפוך את תהליך ההזמנה לנעים וקליל, לשפר את הפעילויות ואת התכנים, לצרף מדריכים איכותיים ומגוונים ולהכשיר אותם וללוות אותם בצורה הטובה ביותר, לפתח פעילויות חדשות ולהוסיף מקצועות לימוד. להתרחב גאוגרפית, להתרחב לקהלים נוספים. 

אני שמחה וגאה בפיזיקטבע. יש בה את כל מה שאני אוהבת במקום אחד. ואני יזמתי והמצאתי והקמתי אותה. זה ערכי, משפיע, חשוב. זה מאפשר לי לתת חוויה טובה לאנשים של למידה וסקרנות ואהבת טבע, מאפשר לי לחקור את הטבע ולהיות נוכחת בו הרבה. מאפשר לי לעבוד עם אנשים שטוב לי לעבוד איתם, מאפשר לי להתפתח וגם כמובן להתפרנס. 

אסיים בתודה ענקית לכל אחד מהאנשים שתרמו להולדת פיזיקטבע! תודה לעובדי שמורת עינות צוקים ובראשם אלדד חזן המנהל, תודה לאסף משה היועץ שלי שמאמין ואוהב את פיזיקטבע מהרגע הראשון, תודה למדריכים המופלאים, תודה לבן זוגי לשעבר עמיחי, תודה לאיימי חיה בן דור היועצת העסקית הראשונה שלי, תודה לפרופ' ירון להבי על ההדרכה והייעוץ, תודה לאנשי השירות ההידרולוגי ולכל המדענים והחוקרים שפגשתי בדרך ועזרו לי, תודה לקדם הבן שלי ולכל התלמידים שלי שעליהם התנסיתי כל הזמן בתכנים ופעילויות, תודה לכל המורים שמאמינים בי ומזמינים את הפעילות, תודה לכל המודרכים שמשתפים פעולה ועובדים קשה בטבע.

היום, כל מה שאני מאחלת לעצמי ול'פיזיקטבע' הוא פשוט להמשיך לעשות את מה שאני הכי אוהבת: לחקור את הטבע, לפתח הדרכות, ולעורר פליאה וסקרנות. להמשיך להיות הכתובת למורים ולקבוצות שרוצים להעניק לתלמידים שלהם חוויה משמעותית שמשלבת למידה, טבע והמון הנאה.