לוגו של תכנית גפ"ן

אקולוגיה חושית: איך ציפור טורפת דגים מתגברת על בעיות אופטיות בראייה במים, באוויר וביניהם. ומה רואה הדג במים?

אקולוגיה של ציפורים טורפות דגים. איך הציפור מאתרת את הדג למרות כל הבעיות האופטיות: השתקפויות, מיקום ועומק מדומים. ואיך הדג רואה את הציפור? צילום תמונה ראשית: עשהאל בן צרויה Asatography
צילום עשהאל בן צרויה

תוכן עניינים

ציפור טורפת דגים עומדת על ענף מעל המים ומחפשת דג לטרוף. במים יש דגים שרוצים לא להיטרף. איך הציפור מאתרת את הדג למרות השתקפויות ושבירת האור? או שאולי היא פוקחת עיניים במים ורואה שם? איך בכלל רואים במים? בפוסט זה אכתוב על ראייה באוויר ובמים ועל ראייה מתוך האוויר אל המים ומתוך המים אל האוויר.

ציפורים טורפות דגים

בישראל יש לנו מספר מינים של ציפורים טורפות דגים, למשל: שלדג (ופרפור), קורמורן, אנפה, שלך. בפני ציפורים אלו עומדים אתגרים רבים: איך להצליח לראות בתוך המים למרות השתקפויות ועיוותים הנובעים מתנועת המים? איך לצלול במהירות ובשקט על מנת לתפוס את הדג? ואיך לראות בתוך המים?

קורמורן גמדי. הקורמורן טובל במים ומחפש את הדגים בתוך המים. הקורמורן רואה סביר גם ביבשה וגם במים.

כל התמונות הנ"ל צולמו במצלמת שביל בשמורה החבויה בעינות צוקים

שלך מעל בריכת דגים בעמק המעיינות. השלך מבצע צלילה צניחה למים ביכולות אווירודינאמיות מרשימות. הוא מסוגל להתעופף מהמים עם דג כבד.

אתגר מס' 1: השתקפויות

לפעמים אנחנו לא יכולים לראות טוב מה קורה בתוך המים בגלל השתקפויות.

השמים וקדם משתקפים במים. רואים קצת ורדרדות? סימן שזו שעת שקיעה… (אגב למה ההשתקפות שלקדם מרוחה?) צילום: שפרה בריגה
כאשר המים חלקים הם מתפקדים כמו מראה. צילום: שפרה בריגה
השתקפויות מפריעות לראות את הדגים במים. צילום: שפרה בריגה

יש ציפורים שמסתמכות על תנועת המים שיוצר הדג במקום לראות את הדג הן מחפשות את האדוות שהדג מייצר.

אז איך אפשר להפחית השתקפויות?

בכל פעם שאור עובר מתווך לתווך, כלומר כל פעם שאור נע מאוויר למים או מהמים לאוויר נוצרת אינטראקציה בין האור לחומר. חלק מהאור מוחזר ע"י המים, חלק מועבר (ונשבר) לתוך המים וחלק נבלע במים וכך גם כשהאור נע מהמים לאוויר. כמה אור מוחזר וכמה מועבר? את התשובה לשאלה זו עונה הפתרון למשוואות פרנל.

הפתרון למשוואות פרנל הם מקדמי החזרה וההעברה של האור. מקדמים אלו נותנים מידע כמה אחוז מהאור עובר וכמה חוזר. המקדמים הללו תלויים בזווית הכניסה של האור .

כשהאור נכנס למים, חלקו מוחזר וחלקו עובר ונשבר. אחוז האור המוחזר והעובר תלוי בזווית הכניסה של האור ביחס לאנך (\displaystyle {{\theta }_{{in}}}).

האור המגיע מהשמש הוא אור מבולגן, כלומר השדה החשמלי מתנדנד בכיוונים שונים בצורה אקראית. ניתן להתייחס אל אור "לא מקוטב" שכזה כאל אור שחציו מקוטב לינארית אופקית בכיוון מקביל לשפת המים וחציו מקוטב אנכית, בכיוון מאונך לשפת המים. נהוג לקרוא להם קיטוב s- קיטוב מאונך לפני המים וקיטוב p- קיטוב מקביל לפני המים.


מימין אור מקוטב לינארית אנכית ומשמאל אור מקוטב לינארית אופקית.

מקדמי ההעברה וההחזרה כתלות בזווית הכניסה של האור (ביחס לאנך למישור המפגש בין המים לאוויר):

מקדמי ההעברה והחזרה כתלות בזווית הכניסה של האור במעבר מאוויר (מקדם שבירה 1) למים (מקדם שבירה 1.33). הקווים הרציפים הם מקדמי ההעברה והמקווקווים ההחזרה. בקיטוב מאונך- כחול ובקיטוב מקביל- אדום. קרדיט:
Gianni Di Domenico (Université de Neuchâtel)"Fresnel Equations"
http://demonstrations.wolfram.com/FresnelEquations/
Wolfram Demonstrations Project
Published: March 7 2011

ניתן לראות כי עד זווית הנקראת זווית ברוסטר, האור כמעט ואינו מוחזר ומזווית זו והלאה ישנה יותר ויותר החזרה ופחות העברה. בין 80 ו-85 מעלות, כלומר כאשר האור שמגיע כמעט מקביל למים חצי מהאור מועבר וחצי וחצי מוחזר. זו הסיבה שבזריחה ובשקיעה של שמש או ירח על גוף מים, ההשתקפות הכי ברורה וחזקה וכשהשמש באמצע השמים היא בקושי משתקפת.

סינון השתקפויות על ידי מקטב. צילום: שפרה בריגה

ההשתקפויות הקרובות הן בסביבות זווית ברוסטר כלומר כמעט כל האור החוזר מהמים הוא מקוטב אופקית. המקטב מסנן את הקיטוב האופקי וכך ניתן להעלים את ההשתקפויות. לעומת זאת, ההשתקפויות הרחוקות, שהן בשני הקיטובים השונים, לא נעלמות כאשר משתמשים במקטב.

פתרון מס' 1- לצוד ממש מעל הטרף

ככל שזווית כניסת האור ביחס לאנך למפגש בין מים לאוויר קטנה יותר כך יותר קל לראות מה יש בתוך המים. השלדג (למרות שמו, רק 20 מתוך 100 מינים של שלדגים מסתמכים בעיקר על דגים, השאר צדים בע"ח יבשתיים) שיעמוד במיקום של המצלמה יוכל להבחין בסרטן בין האבנים הקרובות למישור הצילום אך לא יוכל לראות דבר בתוך המים הרחוקים יותר. צילום: שפרה בריגה

מסיבה זו יש ציפורים מעדיפות לעמוד ממש מעל המים. השלדג עומד על ענף גבוה לצד המים (perch hunting). ככל שזווית הכניסה של האור למים יותר אנכית למשטח המים כך ההחזרה קטנה יותר ולכן יש פחות השתקפות וניתן לראות טוב יותר מה יש בתוך המים. הציד מעל המים גם חשוב כדי לצבור מהירות לשם טכניקת הציד שלו: plunge diving (צניחה צלילה)

שלדג גמדי צד מענף מעל המים.

לפעמים אין ענף ממש יציב והשלדג נאלץ להשתמש בענף שנע עם הרוח. על נמת לחפש טרף עליו לייצב את מבטו. בני אדם מסוגלים לסובב את העיניים שלהם בתוך ארובות העין אבל ציפורים לא כל כך (שיקולים של הקטנת גולגולת אז יש להם פחות שרירים בעיניים) ולכן כדי לראות טוב הן מייצבות את כל הראש:

שלדג גמדי

ועוד אחד כי זה פשוט מעולה…

שלדג לבן חזה

החסרון בשיטה זו שרואים טוב רק מתחת לענף ואם אין ענף אז לא ניתן לצוד. לכן השלך והפרפור פיתחו יכולת "תעופה במקום" והם ממש מרפרפים בעמידה במקום מעל המים שזו יכולת מיוחדת מאוד. ככה הם יכולים לסרוק מקומות שונים מעל המים ולא תלויים בענף. החסרון של השיטה הזו היא כמובן כמות האנרגיה הגדולה הדרושה לרפרף במקום ולהשאר יציב.

הפרפור העקוד, גם סוג של שלדג, פיתח טכניקה של רחיפה (רפרוף) במקום מעל המים כדי לא להיות תלוי בענף ולהיות מסוגל לצוד בכל מקום. בעבר חשבו שציפור שגדולה יותר מפרפור לא מסוגלת מבחינה אנרגתית לרפרף במקום אבל מסתבר שכן..

פרפור עקוד

פתרון מס' 2: הצללה

פתרון נוסף, שבו משתמשות האנפות, הוא לפרוש כנפיים כדי להסתיר את השמש ולייצר צל על המים. ההשתקפות של השמש היא חזקה וזה גורם מפריע מאוד.

אנפת לואיזיאנה (Egretta tricolor) עושה צל עם הכנפיים שלה על מנת לסנן השתקפויות:

Chris HarshawCC BY-SA 3.0, via Wikimedia Commons
מטורף!

פתרון מס' 3: סינון האור המוחזר

פתרון נוסף ומעניין מאוד, הוא לסנן את האור אשר משתקף מהמים. ניתן לראות בגרף למעלה שבערך בין 30- 65 מעלות האור המוחזר הוא כמעט ורק בקיטוב מאונך למים. כלומר אור שמוחזר ממים הוא מקוטב חלקית או לגמרי (בזווית ברוסטר) בכיוון אנכי. מסתבר שציפורים רבות מבחינות בקיטובים השונים.

דרך אגב, גם פה יש עניין אקולוגי- פיזיקלי- זיהום אור מקוטב. ציפורים יודעות שהאור המוחזר מהמים הוא מקוטב חלקית אנכית ולכן הן יכולות להתבלבל ולחשוב שכל מיני משטחים חלקים וכהים כמו יריעות פלסטיק שחורות, כבישי אספלט, מכוניות, שלוליות ומאגרי שמן, פאנלים סולאריים ואפילו אבני מצבה שחורות. עובדה זו יכולה לגרום להן לנחות במהירות על משטח קשה כמו כביש או פאנל סולארי ולהיפצע, לבחור סביבת מחיה שהיא לא מתאימה לה או לשנות את מסלולי הנדידה שלה.

לכן, אם משתמשים במקטב לינארי שמסנן את האור שמקוטב אנכית, אז כל האור שמגיע מהמים הוא רק אור שמגיע מתוך המים ולא אור שמוחזר, דהיינו השתקפות.

ללא מקטב. צילום: שפרה בריגה
עם מקטב לינארי בכיוון מאונך. צילום: שפרה בריגה
ללא מקטב. צילום: שפרה בריגה
עם מקטב לינארי בכיוון מאונך. צילום: שפרה בריגה

המקטב מאפשרים לראות יותר טוב את מה שנמצא בתוך המים. בתמונות אלו- את האבנים.

ציפורים רבות רואות אור מקוטב ויכולות לזהות את כיוון הקיטוב האור. ייתכן כי ציפורים מסוימות יכולות לסנן את האור המקוטב אנכית וכך לראות היטב מה קורה בתוך המים. יש לציפורים מסוימות מעין טיפות ששמן על הרשתית שמסננות חלק מהאור אולי יש להן תפקיד בסינון השתקפויות.

יש ציפורים שכלל לא מחפשות לראות את הדג אלא הן רואות את המים זזים בעקבות תנועת הדגים. אבל זה מתאים רק לדגים בחיים ממש על פני המים וגם רק כאשר המים עומדים וחלקים.

אתגר מס' 2: מיקום וגודל מדומים

כאשר האור יוצא מהמים אל האוויר הוא נשבר, לפי חוק סנל. העין שלנו לא יודעת שהאור נשבר. היא יודעת מאיפה הגיע האור לתוך העין ואז המוח שלנו ממשיך את הקו שממנו הגיע האור וממקם את העצם שממנו האור מגיע, במיקום של המשך הקרן של האור.

למה הגוף של חיה לא ממשיך את הראש שלה? צילום: שפרה בריגה
המיקום הנראה של הבחור הזה בתוך המים הוא לא המיקום האמיתי של הגוף. .BugpowerCC BY 4.0, via Wikimedia Commons
Rainald62CC BY-SA 3.0, via Wikimedia Commons

האורכים מתקצרים במים.

האור נשבר ביציאה מהמים לאוויר על פי חוק סנל ולכן החנית בתמונה נראית שבורה. החנית משומת לציד דגים. הדייגים יודעים לכוון עמוק יותר מהמקום בו הם רואים את הדג.

כמה עמוק יותר? זה תלוי בזווית שממנה מסתכלים ובעומק האמיתי של הדג במים.

פתרון מס' 1: חישוב המיקום האמיתי של הדג

הליבניות מבצעות חישוב

פרופ' גדי קציר הישראלי חקר הרבה מהנושאים במאמר זה (תמצאו במקורות כמה מאמרים). הוא ועמיתיו פרסם מחקרים על לבניות שצדות דגים וחקר את המנגנונים של ציפורים טורפות דגים לפיצוי עיוותים ע"י שבירת אור. זהו תחום שנקרא "אקולוגיה חושית" וזה תחום שמרתק אותי במיוחד. הוא מערב אופטיקה, אקולוגיה, ביולוגיה, מדעי המוח ומה לא..

במאמר על הלבנית, החוקרים מזהים שני תנועות נבדלות במהלך התקיפה של הלבנית את הדג. השינוי בין התנועה הראשונה לשניה מתרחש בנקודה שנקראת נקודת התקיפה. נק' זו יכולה להשתנות במרחב אבל יש קורלציה משמעותית בין עומק הטרף והעומק המדומה שנמדדו עבור מיקום העין של האנפה באותו הרגע.

הקשר הוא :

{y_p} = 1.4{y_{app}} - 1.7

המאמר טוען שהלבנית מנסה להשיג את הקשר הזה באמצעות בחירת נקודת התקיפה כראוי ואז היא משתמשת בקשר הזה כדי לתקן את התקיפה בהתאם לעיקום האור.

אם אכן זה ככה, אם יגדילו לה לפעול מחוץ לטווח שלה, כלומר יגדילו מאוד את הזווית, היא תפספס יותר. בנוסף, התדירות של הפספוסים צריך להיות קשור להבדל בין היחס הצפוי והיחס הנמדד בין העומק האמיתי לעומק המדומה. ואכן כך נמצא. כאשר הזווית הייתה עבור הקשר הנכון בין העומק האמיתי למדומה

איור מתוך מאמר של פרופ' קציר ושותפיו

חישוב על ידי תנועת הראש למעלה ולמטה -bobbing

בכללי תנועות ראש והזזת מיקום העיניים מגבירות את יכולות הראייה. ניתן באמצעות חוק סנל ובאמצעות גאומטריה וטריגונומטריה להגיע לביטוי שמקשר בין מיקום העין, מיקום העצם, היחס בין מקדמי השבירה של התווכים והנקודה בה קרן האור יוצאת מהמים אל האוויר.

אם הציפור משנה את מיקום העין שלה ע"י תנועת הראש, גם המיקום הנראה של הדג משתנה בהתאם והיא יכולה להשתמש בנתונים האלו כדי לחשב את המיקום האמיתי של הדג. אפשר לקרוא על זה עוד במאמר של קספרסון (נמצא במקורות למטה)

השלדג מניע את ראשו מעלה ומטה בתנועת Bobbing

פתרון מצחיק: לחכות שהדגים יגיעו אליה…

אתגר מס' 3: ראייה בתוך המים

ומאנפות לקומורנים:

אנפה וקורמורן חולקים (קצת רבים) טריטוריית ציד.

ראייה מטושטשת מתחת למים

בתוך המים אנחנו רואים מטושטש. מדוע?

בתוך המים אנחנו רואים מטושטש כאילו היינו צריכים משקפיים עם מספר -43!

ככה נראה לנו העולם מתחת למים, מטושטש. צילום: שפרה בריגה

ראייה חדה מתבססת על שבירת האור שמגיע מהאוויר כך שיתרכז כולו ברשתית של העין, שם נמצאים קולטני האור. כדי שהאור יתמקד בנק' אחת הוא צריך להישבר. האור נשבר בכניסה לעין מהאוויר לקרנית ואחר כך עוד במעבר בעדשת העין. מקדם השבירה של הקרנית הוא דומה לשל מים (1.33) וכך האור עובר מהאוויר לקרנית ונשבר ואז נעשה עוד מיקוד ותיקון ע"י העדשה בעין. כשאנחנו נמצאים במים, האור עובר ממים לקרנית, ולמעשה לא מתבצעת שבירה של אור, לכן הוא לא מתמקד ולכן רואים מטושטש.

עדשה מרכזת ממקדת את קרני האור לנקודה אחת בגלל שהאור נשבר במעבר מהאוויר לזכוכית ומהזכוכית לאוויר. בעין שלנו האור מתמקד על הגומה ברשתית שמה יש צפיפות גדולה של קולטני אור.
A- ראייה באוויר. האור נשבר במעבר בין האוויר לקרנית וגם בעדשה. B- ראייה במים, האור לא נשבר בכניסה לקרנית ולכן מתמקד רחוק מדי, מאחורי הרשתית.

בעלי חיים שרואים טוב במים

דגים ודו חיים מן הסתם רואים טוב יותר במים. העדשות של דגים, דו חיים, פינגוויונים וכלבי ים נוטות להיות כדוריות עם מקדם שבירה שמשתנה בהדרגתיות ממרכז העדשה כלפי חוץ וכך מתקבל אפקט של מיקוד אור חזק יותר ע"י העדשה.

לחלקם הקרנית, שממקדת את רוב האור בעין שלנו, היא שטוחה והעדשה היא הגורם הממקד העיקרי והיא חזקה יותר. לחלק אחר יש חלק מסוים בעין שרואה טוב יותר באוויר וחלק אחר /שרואה במים באמצעות עדשה אליפטית, שרירי עדשה חזקים על מנת לייצר שינויים גדולים בצורת העדשה כאשר הם רואים במים וכאשר הם רואים באוויר. יש המסתמכים על הפחתה או שינוי בצורת האישון מחוץ למים ובתוך המים.

הפתרון: משקפת

ומה הפתרון? כמובן משקפת. פתרון מאוד פשוט שמשאיר אוויר בין הקרנית למים ולכן האור כעת נכנס מהאוויר לקרנית ומתרחש מעבר מתווך לתווך. עדיין האור נשבר במעבר מהמים למשקפת ומהמשקפת לאוויר ולכן דברים בתוך המים נראים קרובים יותר וגדולים יותר.

אז יש ציפורים שגם להן יש משקפת!

לציפורים רבות יש "עפעף שלישי" (Nictitating membrane) שזה עפעף המצמוץ שהוא שקוף עד לבן. העפעף עוזר להם לראות בכל רגע וגם בזמן המצמוץ כי עופות צריכים לתמרן מהר בתעופה ולא יכולות להרשות לעצמם אפילו למצמץ.

Toby HudsonCC BY-SA 3.0, via Wikimedia Commons

ישנם עופות שלמדו להשתמש בעפעף הזה כמשקפת וככה הם יכולים לראות גם בתוך המים.

שלדג גמדי יוצא מהמים עם טרף ועם העפעף השלישי עוד סגור. צילום: צילום: עשהאל בן צרויה Asatography

מסתבר שאנשים בעלי קוצר ראייה רואים יותר טוב במים מאנשים עם ראייה תקינה! זה הגיוני כי קוצר ראייה זה אומר שהעדשה חזקה מדי והאור מתמקד בתוך העין לפני שהוא מגיע לרשתית. אם העדשה חזקה מדי זה טוב לראייה בתוך המים כי אז העדשה מצליחה קצת למקד את קרני האור למרות שהיחס בין מקדמי השבירה הוא קטן.

ומסתבר שיש יותר קוצר ראייה באנשים שגרים ליד מים צלולים. אולי ההתפתחות שלהם מתאימה יותר לראייה במים?

ילדים מתאילנד, אנשי המוקן, רואים פי 2 יותר טוב מילדים אירופאים במים! חדות הראייה השתפרה אצלם כנראה בגלל שילוב של סיגול מקסימלי גדול יותר של העדשה שלהם בעין וגם ע"י צמצום האישון.

ילדי המוקן רואים טוב יותר במים מאשר ילדים מערביים

מסתבר שניתן להתאמן על ראייה בתוך המים. מחקר שוודי מ2005 אימן ילדים אירופאים לראות טוב יותר בתוך המים על ידי כך שנתנו להם לזהות צורות בתוך המים. תוך חודש אחד ו-11 אימונים הילדים הצליחו לראות חד כמו ילדי המוקן. עוד דבר מדהים במאמר הזה שאחרי שבחנו את הילדים האירופאים שוב לאחר 4 חודשים ללא אימון נוסף הם ראו שיפור נוסף בראייה שלהם! מה שמלמד אותנו שהלמידה ממשיכה ברקע במוח שלנו גם לאחר שסיימנו אקטיבית להתאמן!

אתגר מס' 4: ראיית התווך האווירי מתוך המים

גם מי שנמצא בתוך המים חווה עיוותים רבים במה שנמצא באוויר. האור נשבר כאשר הוא נכנס מאוויר למים וישנה גם החזרה פנימית מלאה מחלק מהאור שמכוון מהמים כלפי חוץ.

החזרה פנימית מלאה

בתחילת המאמר תיארתי את מקדמי ההחזרה וההעברה שמתקבלים ממשוואות פרנל עבור אור שנכנס מאוויר למים. המקדמים האלו נראים שונה במעבר ממים לאוויר מכיוון שמקדם השבירה של מים גדול משל האוויר ולכן מעל הזווית הקריטית תתרחש גם החזרה פנימית מלאה.

מקדמי ההעברה והחזרה כתלות בזווית הכניסה של האור במעבר ממים (מקדם שבירה 1.33) לאוויר (מקדם שבירה 1). הקווים הרציפים הם מקדמי ההעברה והמקווקווים ההחזרה. בקיטוב מאונך- כחול ובקיטוב מקביל- אדום. מקור:
Gianni Di Domenico (Université de Neuchâtel)"Fresnel Equations" http://demonstrations.wolfram.com/FresnelEquations/
Wolfram Demonstrations Project
Published: March 7 2011

ניתן לראות כי מתחת ל48 מעלות והלאה (מהאנך למישור בין האוויר למים- זווית קריטית) אף אור אינו עובר ממים לאוויר ו100% מוחזר.

פני המים הופכים למראה למה שקורה בתוך המים. דג נצרן.
פני המים הפוכים למראה. צילום מתוך המים. צילום: שפרה בריגה
חלק מהתמונה הוא השתקפות של קרקעית המים וחלק זה החוץ. תמונה שצולמה בתוך המים. צילום: שפרה בריגה
של מי הרגל הזו? צילום: שפרה בריגה

חלון סנל

מה שמתחת לזווית הקריטית יותר מראה של מעגל בתוך המים הידוע בתור חלון סנל. המעגל הזה הוא הבסיס של חרוט שקודקודו בעין הצופה בתוך המים וזווית הפתיחה שלו היא כ48 מעלות (זה גם תלוי במקדם השבירה של המים ולכן גם במליחות!)

איור המתאר את חלון סנל. זווית הפתיחה של החרוט היא פעמיים הזווית הקריטית. בתמונה אמנון הירדן מעינות צוקים. צילום ועריכה: שפרה בריגה

גודל החלון תלוי בעומק של הדג. כלל אצבע נוח הוא שרדיוס החלון הוא קצת יותר מפי 2 מעומק הדג. ככל שהדג נמצא במקום רדוד יותר כך חלון סנל שלו קטן יותר.

אני (שפרה) דרך חלון סנל. צילום: שפרה בריגה
אני (שפרה) דרך חלון סנל. צילום: שפרה בריגה

עדשת עין הדג

הראיה של החוץ מתוך המים אמנם מוגבלת לחלון סנל. אבל למעשה כל התמונה של 180 מעלות נדחסת לתוך חלון סנל. לכן העולם של החוץ מעוות דרך החלון. דברים באמצע החלון נראים גדולים יותר ובפריפריה קטנים ומעוותים יותר.

מהלך הקרניים שיותר תמונה דחוסה בתוך חלון סנל

עדשת עין הדג היא עדשה רחבה והיא מייצרת תמונה פונורמית כדורית. השם שלה נקרא כך מכיוון שהיא מדמה את מה שהדג רואה בחלון סנל.

תמונה מתוך המים. שולחן הקק"ל שגודלו סטנדרטי "נמרח" ואורכו נראה פי 2 מהרגיל. התמונה של העולם מתוך המים היא תמונה שמתעוותת ע"י המים. השולחן גם מתעקם, הרצפה. צילום: שפרה בריגה
עדשת עין הדג

אולי ניתן לנצל את העובדה שלדגים יש אזור שהם לא רואים בו ולארוב להם משם?

קדם מגיח מחוץ לחלון סנל. צילום: שפרה בריגה

חידה לסיום

מה קורה פה? מוזמנים לכתוב הסבר בתגובות

צילום: שפרה בריגה

מאמרים קשורים

פעילות אופטיקה אקולוגית: "טריק היעלמות"

מקורות

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *